כשהתחלתי לחשוב על כתיבת סיפור החיים שלי, הילדות, העלייה לארץ, הקשיים שעברתי, מערכות היחסים, העסקים שניהלתי, האימהות הזוגיות, – לא היה לי מושג קלוש מאיפה להתחיל. הרי מעולם לא כתבתי, גם בביה"ס בקושי קיבלתי עובר בחיבור.
לכן התחלתי לחשוב מי יכול לעזור לי בנושא? כמו בכל פרויקט בחיים שאני לוקחת על עצמי, רציתתי להגדיר מי הוא אותו איש מקצוע שאני מחפשת – גם מבחינת יכולות מקצועיות וגם מבחינת איכויות אישיות.
הבנתי שזה חייב להיות איש מקצוע שמבין בטיפול וכמובן יודע לכתוב ולערוך תוכן, שיש לו יכולת ורצון לעזור לאחרים, יכולת להכיל סיפורים של אנשים אחרים עם כל הצדדים שבו, היפים והמכוערים, המצחיקים והקשים. אדם שלא שופט, שיודע להוביל ביד רכה ולב אוהב. זו הייתה המשימה ראשונה שלי בפרויקט כתיבת הספר "נורות אדומות", גיוס איש המקצוע ההראשון – כותב צללים.
פניתי למספר מקומות, גם להוצאות לאור הפרטיות וגם לאנשי מקצוע עצמאיים. הכל היה נראה פורמלי מידי: נאמר לי שאקבל שישה מפגשים שבהם מקשיבים לי ואז כותבים עבורי ואני בודקת מה שנכתב. היה נשמע לי יבש מידי, לא מתאים, חסר יחס אישי – פשוט לא מתאים לי. אני מכירה את עצמי: אני צריכה אוזן קשבת, ים של סובלנות, חיבור אישי ולהרגיש עטופה. הדאגה התחילה לחלחל – מאיפה אמצא כזה אדם??? כבר יצא לי להיכוות בעבר.
חשבתי וחשבתי ופתאום נזכרתי בכותב תוכן שדיברתי איתו בעבר בקשר לפרויקט אחר. אז לא עבדנו יחד בסוף, אבל זכרתי ממש לטובה את הקול הרך והנעים שלו בטלפון, ואת תחושת ההכלה והאנרגיה הטובה שהוא העביר לי דרך הטלפון.
התקשרתי, והשיחה החלה לזרום, הסתבר שהוא מעביר סדנאות כתיבה לנערות בסיכון, הוא סיפר לי איזה משמעות מיוחדת הוא רואה בעבודה הזו, כמה הוא נהנה להיות שם בשבילן ולראות אותן מתקדמות. כששמעתי את זה לא היה בי ספק – זה אדם הנכון עבורי, איתו אצא לדרך. חתמנו על הסכם והתחלנו לעבוד. הוא היה מגיע עד לבית שלי לשמוע את הסיפור שלי ולהעלות אותו על הכתב. גם ברגעים הקשים הוא היה עבורי אוזן קשבת, ותמיד היה סבלני ומכיל.
