מפגישה לפגישה עם כותב הצללים התחלנו להתעמק יותר ויותר בסיפור שלי ובחוויות שעלו בי מהעבר. היו ימים שהרגשתי בהם תחושה של חנק והצפה, לא הצלחתי להירגע, לא מצאתי מקום לנוח בו, כל דבר שפעם היה עוזר ומשמח אותי ברגעים קשים עכשיו כבר לא עזר בכלל.
הבנתי שאני חייבת לשלב כאן גם תמיכה רגשית מקצועית. אני מאמינה שכאשר יוצאים לדרך נפגוש את האנשים הנכונים והטובים עבורינו לאותו השלב. והנה היא הופיעה בחיי: אישה מבוגרת, אמהית, חכמה, חמה, מלאת חוש הומור, מכילה ואכפתית. כבר בשיחת הטלפון שלנו הבנתי שהיא אדם נכון עבורי. קבעתי פגישה, והרגשתי שלא טעיתי. אכן היא ליוותה אותי באהבה בדרך שלי, ועזרה לי להרגיש יותר טוב. לא תמיד הסכמנו ביננו, ולא פעם התווכנו, אני התעצבנתי עליה והיא התעצבנה עלי, אבל ידעתי שזה בא מהמקום של אכפתיות ושל רצון לעזור לי. ידעתי שאני לא עוד מטופלת שלה שהיא רק מנסה לשמר ולהרוויח ממנה כסף, אלא שיש לי מקום אצלה בקליניקה שהוא רק שלי, מיוחד עבורי.
לפעמים הייתי נכנסת אליה עם דמעות שלא יכולתי לעצור והיא הייתה שם בשבילי. היא תמיד ידעה לפענח עבורי את מה שלא הצלחתי להסביר לעצמי. וכך פגישה אחר פגישה, אני בוכה ומספרת.\
עד שיום אחד הייתי צריכה לאסוף את בן שלי ישר אחרי הטיפול מאיזושהי תחנה והיה לי זמן לחכות עד השעה שקבעתי איתו. בזמן הזה נכנסתי לבית קפה קטן ליד ביתה של המטפלת, פתחתי את מחשב הנייד שלי ואיכשהו התחלתי לכתוב. מילה אחרי מילה, שורה אחרי שורה, הרגשתי שטקסט פשוט זורם ממני החוצה כמו מי מעיין שנובעים מעומקי האדמה. כך יצאו ממני מחשבות, תיאורים, תובנות – כל מה שישב כל כך עמוק פעם שלא הייתי מודעת שהוא קיים.
מאז הודעתי לכותב צללים שאני אכתוב בעצמי והתפקיד שלו ישתנה לעורך התוכן, זה שיסדר את כל שגיאות כתיב והניסוחים אחרי שאני אכתוב.
זו הייתה הרגשה עוצמתית: אני כותבת בעצמי, עושה משהו שתמיד חשבתי שאני נטולת יכולת לעשות! כמו אדם שהיה קשור לכיסא גלגלים ופתאום הצליח לקום ולעשות צעדים ראשונים בכוחות עצמו. לבי פעם בחוזקה והקול הפנימי שלי השתולל מרוב שימחה: אניייייי כווותבת בעצמיייייי!!!
