למה דווקא קראתי לספר "נורות אדומות?"

זה יהיה השם של הספר שלי, חשבתי ברגע שהבנתי שאני נכנסת לזה. לתהליך ארוך, עמוק והמשמעותי בחיי. לא היה לי ספק לשנייה שכך יקראו לו, "נורות אדומות" זה שמו של הבייבי שלי שיוצא לאור בימים אלו. 

חשבתי לעצמי איך זה יכול להיות שלחלק מהמתבגרים או מהאנשים המבוגרים דברים עוברים חלק יותר בחיים ואילו חלק נכנסים לתסבוכות שונות, כמו מערכת זוגיות אלימה, חובות, התרסקויות מסוגים שונים, מחלות ועוד. איך יכול להיות שבני אותו גיל, אפילו שנמצאים בסביבה דומה: אחד יבין, ירגיש שמשהו לא טוב עלול לקרות ויתרחק והשני ילך על הדבר ב200% בלי להבין ובלי לצפות כלל את התוצאות הלא רצויות שלו.

אנחנו פוגשים בחיי יום יום לא מעט נורות אדומות, כמו ברמזור שמזהיר אותנו מסכנת חיים: תעצור, סכנת חיים, רכב אחר נכנס לצומת, חכה בסבלנות. הנורות האדומות הפנימיות שלנו, בדיוק כמו אותו רמזור, נועדו גם הן להזהיר אותנו מסכנות מפני אנשים השונים ומפני אירועים השונים. השאלה היא האם אנחנו מוכנים להקשיב להן ולוודא שעושים את הצעד הנכון לפני שאנחנו מתחילים לצעוד או להבין שהסכנה מתקרבת ולברוח בזמן.

הנורה האדומה נדלקת ומאותתת שהרכב זקוק לעזרה: לעצור, לנוח ולהתמלא באנרגיה חדשה. במצב כזה, נמהר לנסוע אל תחנת הדלק, על מנת לספק לרכב אנרגיה להמשך. אנחנו מבינים שאם לא נעשה זאת, הרכב יעצור וייתקע באמצע הדרך ואנחנו יחד איתו. גם לנו יש נורה אדומה, שמדי פעם מאותתת לנו לעצור. היא מסמנת לנו כשהגענו לקצה גבול היכולת, וכשעלינו לבקש עזרה מהסובבים אותנו. פעמים רבות, אנחנו מסרבים להודות שהנורה האדומה נדלקה. אנחנו בטוחים שנוכל להסתדר בכוחות עצמנו ולא מרגישים שהגענו לגבול. לעתים, אנחנו אף עוברים את הגבול ובמקום להסתדר, עוברים למצב של הישרדות.

דרך כתיבת הספר החלטתי לחקור את הנושא על עצמי, החלטתי לחקור את הנורות האדומות שלי, מתי הן שמרו עלי ומתי התעלמתי מהן ולא זיהיתי את ההבהוב שלהן, את סימן האזהרה. חקרתי את דרך הבנייה של אותו מנגנון הפנימי שלנו שאני קוראת לו "נורות אדומות". כיצד אנחנו בתור ילדים יכולים לבנות אותו בפנים ולהיעזר בו במצבים אלו או אחרים.

נשמע לכם מעניין? 

מזמינה אתכם לפנות לכם זמן בסופ"ש ולקרוא את הספר שלי (מומלץ במזג האוויר חורפי😊)

חלק 1 – למצוא עזרה בכתיבה

כשהתחלתי לחשוב על כתיבת סיפור החיים שלי, הילדות, העלייה לארץ, הקשיים שעברתי, מערכות היחסים, העסקים שניהלתי, האימהות הזוגיות, – לא היה לי מושג קלוש מאיפה להתחיל. הרי מעולם לא כתבתי, גם בביה"ס בקושי קיבלתי עובר בחיבור. 

לכן התחלתי לחשוב מי יכול לעזור לי בנושא? כמו בכל פרויקט בחיים שאני לוקחת על עצמי, רציתתי להגדיר מי הוא אותו איש מקצוע שאני מחפשת – גם מבחינת יכולות מקצועיות וגם מבחינת איכויות אישיות. 

הבנתי שזה חייב להיות איש מקצוע שמבין בטיפול וכמובן יודע לכתוב ולערוך תוכן, שיש לו יכולת ורצון לעזור לאחרים, יכולת להכיל סיפורים של אנשים אחרים עם כל הצדדים שבו, היפים והמכוערים, המצחיקים והקשים. אדם שלא שופט, שיודע להוביל ביד רכה ולב אוהב. זו הייתה המשימה ראשונה שלי בפרויקט כתיבת הספר "נורות אדומות", גיוס איש המקצוע ההראשון – כותב צללים. 

פניתי למספר מקומות, גם להוצאות לאור הפרטיות וגם לאנשי מקצוע עצמאיים. הכל היה נראה פורמלי מידי: נאמר לי שאקבל שישה מפגשים שבהם מקשיבים לי ואז כותבים עבורי ואני בודקת מה שנכתב. היה נשמע לי יבש מידי, לא מתאים, חסר יחס אישי – פשוט לא מתאים לי. אני מכירה את עצמי: אני צריכה אוזן קשבת, ים של סובלנות, חיבור אישי ולהרגיש עטופה. הדאגה התחילה לחלחל – מאיפה אמצא כזה אדם??? כבר יצא לי להיכוות בעבר. 

חשבתי וחשבתי ופתאום נזכרתי בכותב תוכן שדיברתי איתו בעבר בקשר לפרויקט אחר. אז לא עבדנו יחד בסוף, אבל זכרתי ממש לטובה את הקול הרך והנעים שלו בטלפון, ואת תחושת ההכלה והאנרגיה הטובה שהוא העביר לי דרך הטלפון. 

התקשרתי, והשיחה החלה לזרום, הסתבר שהוא מעביר סדנאות כתיבה לנערות בסיכון, הוא סיפר לי איזה משמעות מיוחדת הוא רואה בעבודה הזו, כמה הוא נהנה להיות שם בשבילן ולראות אותן מתקדמות. כששמעתי את זה לא היה בי ספק – זה אדם הנכון עבורי, איתו אצא לדרך. חתמנו על הסכם והתחלנו לעבוד. הוא היה מגיע עד לבית שלי לשמוע את הסיפור שלי ולהעלות אותו על הכתב. גם ברגעים הקשים הוא היה עבורי אוזן קשבת, ותמיד היה סבלני ומכיל. 

חלק 2 – למצוא תמיכה בדרך

מפגישה לפגישה עם כותב הצללים התחלנו להתעמק יותר ויותר בסיפור שלי ובחוויות שעלו בי מהעבר. היו ימים שהרגשתי בהם תחושה של חנק והצפה, לא הצלחתי להירגע, לא מצאתי מקום לנוח בו, כל דבר שפעם היה עוזר ומשמח אותי ברגעים קשים עכשיו כבר לא עזר בכלל. 

הבנתי שאני חייבת לשלב כאן גם תמיכה רגשית מקצועית. אני מאמינה שכאשר יוצאים לדרך נפגוש את האנשים הנכונים והטובים עבורינו לאותו השלב. והנה היא הופיעה בחיי: אישה מבוגרת, אמהית, חכמה, חמה, מלאת חוש הומור, מכילה ואכפתית. כבר בשיחת הטלפון שלנו הבנתי שהיא אדם נכון עבורי. קבעתי פגישה, והרגשתי שלא טעיתי. אכן היא ליוותה אותי באהבה בדרך שלי, ועזרה לי להרגיש יותר טוב. לא תמיד הסכמנו ביננו, ולא פעם התווכנו, אני התעצבנתי עליה והיא התעצבנה עלי, אבל ידעתי שזה בא מהמקום של אכפתיות ושל רצון לעזור לי. ידעתי שאני לא עוד מטופלת שלה שהיא רק מנסה לשמר ולהרוויח ממנה כסף, אלא שיש לי מקום אצלה בקליניקה שהוא רק שלי, מיוחד עבורי.

 לפעמים הייתי נכנסת אליה עם דמעות שלא יכולתי לעצור והיא הייתה שם בשבילי. היא תמיד ידעה לפענח עבורי את מה שלא הצלחתי להסביר לעצמי. וכך פגישה אחר פגישה, אני בוכה ומספרת.\

עד שיום אחד הייתי צריכה לאסוף את בן שלי ישר אחרי הטיפול מאיזושהי תחנה והיה לי זמן לחכות עד השעה שקבעתי איתו. בזמן הזה נכנסתי לבית קפה קטן ליד ביתה של המטפלת, פתחתי את מחשב הנייד שלי ואיכשהו התחלתי לכתוב. מילה אחרי מילה, שורה אחרי שורה, הרגשתי שטקסט פשוט זורם ממני החוצה כמו מי מעיין שנובעים מעומקי האדמה. כך יצאו ממני מחשבות, תיאורים, תובנות – כל מה שישב כל כך עמוק פעם שלא הייתי מודעת שהוא קיים.

מאז הודעתי לכותב צללים שאני אכתוב בעצמי והתפקיד שלו ישתנה לעורך התוכן, זה שיסדר את כל שגיאות כתיב והניסוחים אחרי שאני אכתוב. 

זו הייתה הרגשה עוצמתית: אני כותבת בעצמי, עושה משהו שתמיד חשבתי שאני נטולת יכולת לעשות! כמו אדם שהיה קשור לכיסא גלגלים ופתאום הצליח לקום ולעשות צעדים ראשונים בכוחות עצמו. לבי פעם בחוזקה והקול הפנימי שלי השתולל מרוב שימחה: אניייייי כווותבת בעצמיייייי!!! 

חלק 3 – שלב העריכה

כשרק התחלתי לכתוב ניסיתי לחשוב על הניסוחים שיהיו מדוייקים, על בחירות מילים נכונות, כך שהיה לי קשה מאוד גם להיות מרוכזת בכתיבה תקינה וגם להעביר את כל המחשבות, הסיפורים והתובנות שהתרוצצו לי בראש אל הדף. לא הצלחתי להתקדם. 

עד שהחלטתי שאני משחררת – לא אכפת לי כמה שגיאות כתיב אעשה, כמה הניסוחים שלי יהיו עקומים העיקר שאכתוב את כל מה שעולה בראשי, ואחר כך כבר אמצא דרך לעשות בזה סדר. וכך התקדמתי, פרק אחר פרק, עד שהגעתי לסוף הסיפור. בדקנו שגיאות, סדרנו ניסוחים וכמו במשחק מחשב עליתי לשלב הבא: שלב של עריכה ספרותית ולשונית.

ושוב צריך לבחור את האנשים הנכונים, כאלה שיהיו פתוחים ומקבלים. פניתי לכמה עורכות לשוחח איתן, להבין מי מתאימה לי ולקבל הצעת מחיר. משיחה לשיחה הפרופיל שאני צריכה התגבש. אחת הייתה קשוחה וכל מה שעניין אותה זה להדגיש לי שהיא עושה רק שני סבבים של עריכה, השניה הייתה נשמה גדולה, אך במקום לתת לי דוגמא לעריכת ספרות, היא הפכה לי את כל הפרק ששלחתי לה ועשתה עריכה לשונית למרות שזה לא מה שבקשתי. היא הייתה נעולה על הרגלי העבודה שלה ולא הסכימה לשמוע שהספר שלי עבר הרבה שלבים ודי מוכן ואני לא זקוקה לכל התהליך מהתחלה. 

לשמחתי לא התייאשתי והמשכתי לחפש. העורכת השלישית שפניתי אליה סיפרה שהיא עוסקת גם בעולם הרוחני, שמאוד התחבר עם השקפת העולם שלי. מצאנו נקודות דומות בסיפור חיינו והיא הדגישה שהכי חשוב לה מעל הכל זה שיצא לי ספר מעולה. כל הנקודות החשובות התחברו לי באישיות שלה, והרגשתי שוב שזו האישה הנכונה לי לעבוד איתה. היא שאלה שאלות, ביקשה להשלים סיפורים, התעקשה על תאורים. העבודה איתה זרמה לי ועניתי מהר, כי כבר את כל העבודה הרגשית עשיתי קודם לכן. 

חוץ מפרק אחד בו שהשאלות שלה גרמו לי לעצור ואפילו להיתקע, העבודה זרמה והתקדמנו יפה. הלכתי סביב הפרק ההוא ולא ידעתי כיצד לגשת עליו, מה לכתוב ואיך לכתוב. שוב חזרתי לסיפורים, שוב הציפו אותי אותם הרגשות, שוב חוויתי כאב ופחד. אמרתי לעצמי: אינה, את לא חדשה בעסק הזה, כבר עברת קילומטרז'. לקחתי נשימה גדולה והתיישבתי מולו. והתחלתי לכתוב, להוסיף ולתקן עד שהוא היה מוכן.

חלק 4 – ההוצאה לאור

והנה נגמר שלב העריכה, עכשיו מחכה לי החלק הטכני של ההוצאה לאור של הספר. נעצרתי לרגע, אני צריכה להבין את כל התהליך: מי אנשי מקצוע שאמורים להיכנס עכשיו, מה הם צריכים לדעת לעשות, מה הוא סדר השלבים. נרשמתי לוובינר של אחת ההוצאות און ליין שבו המנחה הסביר פרט פרט, צעד צעד את כל התהליך. במקביל ביררתי בקבוצת פייסבוק של סופרים על תהליכי הוצאה לאור שהם עברו ועשו. חלקם שיתפו שהכי טוב ויותר זול להוציא ספר בהוצאה עצמית. שזה אומר לאתר את כל אנשי מקצוע באופן עצמאי. חשבתי שזה גדול עלי, ופניתי לאחת ההוצאות לאור לקבלת הצעת מחיר. ישבתי עם יועץ ספרותי (איש מכירות) במשרדים המפוארים, אבל משהו הפריע לי בכל ההצגה. לקחתי הצעת מחיר ויצאתי לדרכי. 

אני לא פעם חיה על שני צירים: גיבורה גדולה או אישה קטנה ופחדנית. וכשהגיבורה התעוררה אמרתי לעצמי שאני רוצה לבדוק עוד אנשי מקצוע ולקבל הצעות מחיר נוספות. ביקשתי המלצות בקבוצות בנושא על אנשי מקצוע מוצלחים וחיפשתי באתרים. משיחה לשיחה עם אנשי מקצוע השונים למדתי מה אמור לקרות בכל התהליך, מה לבקש ועל מה לשים דגש וגם הסתבר לי שאותה הוצאה גובה מחירים מטורפים ולא משתלמים על דברים פשוטים, ושאין לה אנשי מקצוע מיוחדים אלא אותם אנשי מקצוע שאני יכולה למצוא ולשלם להם בעצמי. 

כמו בכל סרט ברגע שמעצבנים את הגיבור הראשי העלילה מתהפכת. ביטלתי את הפגישה הבאה באותה ההוצאה ויצאתי לדרך עצמאית בהוצאת הספר שלי לאור בעצמי. 

חלק 5 – עיצוב גרפי

פניתי לשתי חברות לעיצוב גרפי של הספרים ויבקשתי הצעת מחיר. חברה אחת שלחה לי הצעה כל כך מסודרת, כל פרט היה רשום בנפרד ומתומחר. היה שם הסבר מלא על מה בדיוק אני מקבלת ומתי. חברה השנייה שלחה לי תשובה של בסך הכל שתי שורות במייל. לא הבנתי מהמייל הזה שום דבר, מה התוצאה הסופית, תוך כמה זמן אקבל אותה, כמה סקיצות יהיו בדרך, כמה תיקונים וכו'. הרגשתי שאני צריכה לחלוב ממנה מידע. אף פעם לא חלמתי לעבוד ברפת ואין לי מושג איך חולבים פרה ולכן ויתרתי עליה תוך שניה, אין לי סבלנות לדברים כאליו, אם עכשיו אני לא מצליחה לקבל הצעת מחיר ברורה, אז מה יהיה במהלך העבודה עצמה? ברור שלא יתנהלו בצורה בהירה ומסודרת. נחרדתי רק מהמחשבה לעבוד איתה ואמרתי לה תודה רבה ושלום ולא להתראות.

חתמתי על חוזה עם אותה חברה ראשונה ומסודרת שרשמה בפירוט את כל הסעיפים בהצעת המחיר: עיצוב כריכה, עימוד, דף נחיתה וגם ספר דיגיטלי. אמרתי לעצמי שבהתחלה אחתום רק על עיצוב הכריכה כי קודם אני רוצה לראות שהיא מבינה את הראש המורכב שלי. ובמידה ונצליח אז אלך איתה על כל החבילה. 

לא טעיתי, היה חשוב למעצב הגרפי לעשות את עבודתו בצורה הכי טובה. עשינו שיחת הכנה לגבי הכריכה לספר ולאחר מספר ימים הוא שלח לי חמש גרסאות שאף מהן לא הייתה מתאימה בעיניי. התקשרתי אליו נסערת, שהגרסאות ששלח לא טובות בעיניי, לא מעבירות את העוצמה והמסר שהיה לי חשוב להעביר. הוא לא הריפ ידיים וענה לי בצורה הכי מקצועית, בואי נעשה עוד שיחה, נתעמק ונבין את הצורך יותר. 

וכך זה קרה, הוא שאל שאלות עמוקות יותר וגם אני, דרך השאלות שלו הבנתי קצת יותר מה אני צריכה. עברו מספר ימים וקיבלתי תוצאה מדהימה, בדיוק כמו שדמיינתי שהיא אמורה להיות. כמה תיקונים קטנים והכריכה מוכנה להדפסה. נשאר רק שלב העימוד והגהה אחרונה.

חלק 6 – בית דפוס!

והנה, אני במישורת האחרונה לפני קו הסיום, מחפשת בית דפוס להדפיס בו את הספר שלי, היצירה שלי שאני כל כך גאה בה. דיברתי עם שלוש חברות הדפסה שונות. הראשונה היתה מגעילה ודיברה ביהירות בלי להתחשב בכך שאני חדשה בתחום. היא נתנה תשובות מעורפלות בלי הבטחה ברורה לתוצאה. השני דיבר אלי בחוצפה וניתקתי לו תוך שניה. הנחתי שאם שיחת המכירה שלהם מגעילה אז שיהיו אי אילו מפלצות שיוכלו להתעורר בזמן עבודה משותפת. רק בדפוס השלישי מצאתי הקשבה, הבנה, הסבר מפורט על כל התהליך והתחייבות לתוצאה מסויימת. הרגשתי בטוחה איתם, הרגשתי שאקבל מענה לכל שאלה ושאלה. הבנתי שעליהם אני יכולה לסמוך, לתת את ה"בייבי" שלי שטיפלו בו ולדעת שהוא יהיה בידיים טובות. קיבלתי לידי עבודה מושלמת, בחבילה שהגיעה תוך ימים ספורים מחיפה ונחתה אצלי באלפי מנשה במהירה, אפילו יותר מוקדם ממה שסיכמנו. 

והנה חבילה של 300 ספרים עומדת לי בסלון, בגאווה, ובראש שלי היא אומרת לי: תהיי גאה בעצמך, תראי איזו עבודה נפלאה עשית, איזו דרך מדהימה ולא שוטה עברת עדי להגיע לרגע הזה, איזה פרויקט הרמת כולו בעצמך! את פשוט סיפור הצלחה!

התרגשות מילאה אותי עד השמיים, באותו יום בו הספרים הגיעו בהפתעה לביתי ישבתי בהשתלמות יועצים, ופתאום אני מקבלת הודעה מבעלי, תמונה של הספרים בבית! מאותו רגע הפסקתי לשמוע מה המרצה אומר. תשאלו אותי מה היה שם, על מה הוא דיבר – אין לי מושג!

הספר שלי לא מתאים לכל אחד או כל אחת, הוא מתאים לאנשים ששואלים את עצמם שאלות על הקיום שלהם, מחפשים תשובות ותובנות. הספר שלי מתאים לאנשים שמחפשים מקום בטוח ומרחב מאפשר לספר על עצמם בלי להרגיש ביקורת או בושה.